<h1>העיטור אות ש' שכירות</h1>
<h2>דף ד.</h2>
גרסינן בריש גמרא דפסחים המשכיר בית לחבירו בשלשה עשר בניסן על מי לבדוק ואסיקנא אמר להו רב נחמן בר יצחק תניתוה המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר לו מפתח חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו מפתח חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק. איכא מרבוותא דאמרי משום דמפתח לחודיה קני כדאמרן בפרק שור שנגח את הפרה (נ"א:) המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנה. ומסתברא דמסירת מפתח לא קנה אלא בתר חזקה והוה ליה כמאן דאמר ליה לך חזק וקני כדאמרינן התם היכי דמי אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה לקני בחזקה לעולם בחזקה ובעי למימר ליה לך חזק וקני ואי מסר לו מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקני ואי אחזיק בתר הכי קני אפילו שלא בפניו ואי לא אף על גב דאחזיק לאו כלום הוא עד דאמר ליה לך חזק וקני ומסירת מפתח לא הוי אלא שמירת מפתח כדאמרינן בע"ז (ע':) גבי יין נסך. ובתשובה לרב אלפס המוכר בית לחבירו ומסר לו מפתח ולא קנו מידו אם רצה לחזור חוזר. ירושלמי בפרקא קמא דקדושין (ה"ד) המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנה ר' יודה בן פזי בעי מסר לו מפתח מהו אמר ר' זכריה חתניה דר' לוי מחלוקת ר' שמעון ורבנן דתני תמן המוסר מפתח לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת מפתח ותניא ר' שמעון מטמא וקיימא לן כרבנן. ובפרק קמא דפסחים גרסינן בירושלמי בבדיקת חמץ מסר לו מפתח מהו וכו' כדאיתא התם מכלהו שמעינן דמפתח לא קני והכא גבי שכירות נמי דאחזיק אי נמי בכספא ואפילו הכי אם עד שלא מסר לו מפתח חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק דהא מפתח בידו ושוכר אינו יכול לבדוק אבל משמסר לו מפתח חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק וכן פירש צרפתי. ומסתברא אם מסר לו מפתח ולא החזיק לא בחזקה ולא בכסף על השוכר לבדוק וכן מוכח בירושלמי בפסחים. ובעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק וכו' והמשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מהו ואסיקנא דלא הוי מקח טעות.
